איגרת תחיית המתים

"איגרת (מאמר) תחיית המתים", המכונה בערבית-יהודית "מקאלה פי תחיית המתים", נכתבה בשנת ד' תתקנ"א (1191). המחבר מייחד את דבריו לתחיית המתים, שהיא שלב קודם לעולם הבא; לדבריו בתחיית המתים תשוב הנפש אל הגוף, אבל זהו מצב זמני ואחריו תיפרד הנפש שוב מן הגוף ותישאר לבדה. חיבור זה הוא חוליה בשרשרת של ויכוח מתמשך בין הרמב"ם ותלמידיו לבין הגאון ר' שמואל בן עלי מבגדאד על משמעות תחיית המתים ועל השאלה אם תחיית המתים משמעה גם תחיית הגוף או שמא תחיית הנפש בלבד. דברי ביקורת ופירושים רבים נכתבו בדורות הבאים על דבריו של הרמב"ם בסוגיה זו; לאחרונה אף התפרסמו טקסטים לא ידועים על ראשית הויכוח במזרח שקדמו לכתיבת איגרת זו.

לאיגרת זו שני תרגומים לעברית: תרגום ר' שמואל אבן תבון, שראה אור לראשונה בדפוס קושטנטינה שכ"ט (קונסטנטינופול 1569), ותרגום ר' יהודה אלחריזי. תרגום אל חריזי נתגלה בכתב-יד הנמצא בבית הספרים הלאומי (Heb.803941), ופורסם על ידי א' הלקין: קבץ על יד, ט (תש"ם), עמ' 129–150. מהדורה ביקורתית של נוסח המקור ותרגומו של ר"ש אבן תבון פרסם י' פינקל, ניו-יורק ת"ש. תרגום מחודש של איגרת זו הוציא לאור י' קאפח, באוסף אגרות הרמב"ם בעריכתו, ירושלים תשל"ב, עמ' סג–קא.

אודות התערוכה | צור קשר | אתר הספריה | תנאי שימוש