משנה תורה

ספר "משנה תורה" נחשב לקודקס ההלכה הקדום החשוב ביותר, והוא החיבור הגדול ביותר בהיקפו בתחום חכמת ישראל שכתב מחבר יחיד עד ימינו. החיבור נכתב בעברית צחה, והושלם בשנת ד' תתקל"ז (1177), והוא מכונה גם "היד החזקה", מפני שהוא נחלק לארבעה-עשר ספרים. הרמב"ם ביקש לכלול בחיבור זה את כל התורה שבעל פה ולהצביע על הפירושים והפסקים הנכונים מבלי לתת מקום לדיונים ולדעות מנוגדות כמקובל בתלמוד. הכרתו של הרמב"ם בחשיבות החיבור באה לידי ביטוי בדבריו בהקדמה: "קראתי שם חיבור זה משנה תורה לפי שאדם קורא בתורה שבכתב תחלה ואחר כך קורא בזה ויודע ממנו תורה שבעל פה כולה ואינו צריך לקרות ספר אחר ביניהם". החיבור מציג מכלול שלם של ההלכה היהודית, לרבות ההלכות שנהגו רק בזמן שבית המקדש עמד על תלו, היינו הספרים "טהרה", "עבודה", "קורבנות" ושופטים. זמן קצר לאחר שהושלם הוכר חיבור זה בכל תפוצות ישראל כמקור הסמכות בהלכה, ומאז ועד היום הוא משמש בסיס לכל דיון הלכתי. על כן מרובים הם הפירושים שנכתבו עליו במרוצת הדורות על מנת לבארו ואף לחשוף את מקורותיו, שהרמב"ם הסתיר באדיקות. שרדו העתקות רבות של חיבור זה, ובכללן כמה כתבי-יד מאוירים להפליא. אחד המפוארים שבהם הוא כתב-יד בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי Heb. 4^° 1193, אשר נעתק בספרד באמצע המאה הארבע-עשרה.

בספריית הבודליאנה באוקספורד ((Huntington 80 שמור עותק של שני הספרים הראשונים מבין הארבעה-עשר ("מדע" ו"אהבה") שהועתק עוד בימי חייו של הרמב"ם במצרים, ושהוא עצמו הגיה אותו, כפי שמתברר מן החתימה בסוף "ספר אהבה": "הוגה מספרי אני משה ברבי מימון זצ"ל". בגניזה הקהירית שרדו קטעים בכתב ידו של המחבר מאחת מן הטיוטות של ספר משפטים. מהדורת הדפוס הראשונה של "משנה תורה" ראתה אור ברומא בשנים  רל"ג-רל"ה (1473–1475). ספרים או פרקים שונים מחיבור זה תורגמו לשפות אירופיות ובכללן ללטינית.

אודות התערוכה | צור קשר | אתר הספריה | תנאי שימוש